לפני שבועיים הוזמנתי לבקר בבלוג של גלי " תפור עלי", אמא לשלושה בנים שעוסקת המון ביצירה, תפירה, שיפוצים ועוד המון  דברים מעניינים. התחברתי מאוד לאחד הפוסטים והחלטתי שכדי מאוד לארח אותה או יותר נכון אותה ואת הבח״ל ( הסבר בהמשך).

תהנו…..

ברגע שנכנס השולחן האדום והמהמם אל חיינו ואל חדר העבודה שלנו,

היה ברור שבלתי אפשר לתת לכסאות המחשב להוריד מהמהממות שלו בצבע האפור-עכבר-משופשף-אני יודע שאני ישן ולא מתבייש בזה-שלהם.

לקח לי עוד כמה ימים, אבל שוטטתי לי באינטרנט ופתאום הבנתי שצריך "פשוט" לרפד אותם מחדש.

טפיחה קטנה על שכם הבעל – שמעתה ועד סוף הפוסט יכונה "בחור חסון לריפודים" או בראשי תיבות הבח״ל – רק כדי להודיע לו שאנחנו (הסתבר שכמעט רק הוא) מרפדים מחדש את הכסאות.

הבח״ל הסכים.

נסענו יחד לנחלת בנימין, כיתתנו רגלינו בכל הנחלה ולאחר שלא מצאנו שום דבר והיינו בדרך הביתה, צד את עינו גליל בד, קנבס שנראה כמו עיתון!

פשוט מקסים.

הבד מאוד חזק וגם דוחה כתמים כך שמכל בחינה מדובר בהתאמה מושלמת.

חשבנו לתומנו שזה פרוייקט קטנטן, שעה עבודה גג לשני הכסאות. אז זהו… שלא.

האמת שלקח בערך שעתיים של עבודה מאומצת לכל כסא, החל משלב הפירוק ועד שניתן היה לשבת עליו שוב. זה לא רע לפרוייקט מההתחלה עד הסוף – אבל אלה שעתיים מרוכזות כך שלדעתי זה לפחות נחשב כמו 4…

בפירוק גילינו (=רק הבח״ל) שהריפוד הישן מהודק בכ65 סיכות לכל חלק של המושב, בחישוב מהיר זה כ250 סיכות חלודות לפרק משני הכסאות ביחד.

לריפוד לקחנו (נחשו מי…???) ספוג בעובי 2 ס"מ והדבקנו את שתי השכבות אחת לשניה, ע"י ספריי דבק, לשכבה כפולה של 4 ס"מ.

לא חייבים להשתמש בספריי הדבק אבל זה עוזר.

מעל הספוג ציפינו בשכבת אקרילן שהודקה בנפרד אל בסיס העץ. אותה ריססתי במבשם בדים ורק אחרי שכל החדר הריח כמו מכבסה נעימה, ציפינו בבד.

את החיבור ביצענו (=רק הבח״ל, הכינוי מתחיל להתיישב עליו טוב, לא?) עם אקדח סיכות, התפקיד שלי בשלבים האלה היה למתוח את הבד כמה שניתן, להרחיק את האצבעות שלי ולעצום עיניים חזק מפחד – זה לא היה חלק מהגדרת תפקיד המקורית, זה היה תוספת שלי לאור הרעש המפחיד של אקדח הסיכות.

אני באמת מחשיבה את עצמי כבחורה שמתיידדת עם מכשירים רועשים כגון מלטשת או מברגה וכו`, אבל האקדח והרעש שלו לא עשו לי טוב.

אחרי ההידוק גזרתי את העודפים כמה שיותר צמוד לסיכות אבל לא צמוד מדי כדי לא לעודד את הבד להיקרע ברגע שיישבו עליו.

אבל בכוחות משותפים הצלחנו, ותראו איזה יופי הם יצאו.

עכשיו הם "מתכתבים" עם השולחן או משהו כזה, בקיצור הם מעולים ביחד!

בעלי היקר, תודה רבה שאתה נכנס איתי לכל ההרפתקאות העיצוביות/יצירתיות שלי, ובכלל תודה!