ארכיון חודשי: יולי 2012

פוסט חדש מבית היוצרת.

נגיד ואתם אנשים בוגרים, נגיד יש לכם דירה ובה יש סלון, נגיד השקעתם מחשבה וכסף לעיצובו ואז נגיד באים זאטוטים, אולי אפילו משלכם, ואיתם בא מטען חורג של ציוד נלווה. חלק מהבעיה זה צעצועים, הם בכל מקום. מתפזרים ללא הרף וכמה שלא תנסו תמיד תדרכו על איזה מטוס עם כף רגלכם היחפה ותרצו לקלל את האמא של מי שהשאיר את זה פה אבל שניה לפני זה תיזכר שזו אשתך או שבעצם את עצמך, בעיה…..

יש מספר אופציות לפתרון הבעיה, הראשונה – להשליט שלטון ניקיון ולהכריח להעיף הכול כל פעם לחדר ילדים – ועל כך יאמר – בהצלחה.

האופציה השנייה – להקצות מקום בסלון המדהים שלכם, ובו ירוכזו הצעצועים.

הלכתי על האופציה השנייה, לקחתי ארגז יין שקיבלנו, וריפדתי אותו. הריפוד נעשה משתי סיבות: עיקרית שהעולל לא ישרוט את עצמו, השניה לא פחות חשוב –  אסטטיקה ויזואלית כי הרי מדובר בסלון המדוגם שלכם.

מצרכים:

ארגז –אם אין מצאו מגירה ישנה

בדים – לריפוד חיצוני ופנימי, כראות נפשכם, לא חייב להיות עבה

אקרילן – בשביל הנפח, לא עבה במיוחד

מהדק סיכות –  שיחזיק מעמד

ומכונת תפירה – בלי לחץ, רק למטיבי לכת

דבק, סרגל, מספריים, מטר – לפי העין

דבר ראשון צריך לרפד פנים, אפשר עם אקדח סיכות ואפשר לתפור מן שק שמותאם לגודל הארגז שלכם, ומתלבש עליו, ככה :

אולי יש לכם ציפית ישנה שתתאים לגודל הארגז, אולי בכלל תרצו לרפד בנייר, תלוי בכמות רצון ומוטיבציה. בכל מקרה את הצד הפנימי לא ריפדתי באקרילן, לא מצאתי לנכון.

עכשיו החלק החיצוני, גוזרים מהבד רצועה המתאימה להיקף הארגז (סך אורך כל הדפנות + עוד קצת) ובגובה המתאים, תזכרו שצריך להספיק לקיפול פנימה ולתחתית. כלומר משהו כמו עוד 8 סנטימטר לגובה הרצועה. בדיוק באותן מידות צריכה להיות רצועת אקרילן. מקמו את הבד על מנת למקסם את ציור הבד. והתחילו להדק.

מקפלים פנימה אקרילן + בד ודופקים סיכה, תשתדלו לא למתוח חזק מדי, כאשר סיימתם פאה אחת, עשו גם את התחתית שלה, ככה הבד לא ימתח לכל מיני כיוונים, ויישאר ישר, פינות השאירו לסוף הן מצריכות הרבה תשומת לב. כשאתם מגיעים לסוף הרצועה, עשו מן מכפלת והידקו גם אותה.

על התחתית הדבקתי לבד עבה.

להלן התוצאה

ואחרי הכל ניצת דיון סוער, להוסיף גלגלים או לא.

אני אומרת לא, הוא אומר כן – נא עזרו בהחלטה….

שאתה מגיע לאילת אתה מבין שהנסיעה לוקחת הרבה זמן לא רק בגלל המרחק, אלה גם בגלל שאתה חוזר אחורה בזמן. רוב מקומות הבילוי נשארו ללא שינוי כבר עשרות שנים. אולי זה טוב כי אתה יודע ומוכן לזה. מצד שני החום, כמות האנשים, העיצוב בבתי המלון עדיין מצליחים "להפתיע".

רציתי לסכם מספר מקומות בילוי שיכולים לשפר את החוויה ואפילו לתת הרגשה של חופש גם אם אתם נוסעים עם כל המשפחה :).

ארוחה:

מסעדת "המפלט האחרון". – אחת המעולות ולא רק באילת המתמחה בדגים ופירות ים. המסעדה התחילה את פעילותה, בחוף נעמה שבשארם-א-שייח. אחרי פינוי סיני עברה לחוף אלמוג שם היא פועלת בהצלחה כבר יותר משני עשורים. כמו שאמרתי קודם העיצוב "מפתיע" , תשתדלו להתעלם ממנו ותתרכזו במנות. לדעתי המנה הכי טובה זה דג על הגריל, כל דג יוצאה מעדן, המלצה אישית תנסו לוקוס. השרות היה מעולה ושילוב עם יין צונן שיפר את החוויה בכמה רמות.

Last Words ?

בסוף הארוחה נשארו רק פירורים

חוויות:

אחת האטרקציות העיקריות באילת, זה הים, יותר נכון חופים, אלמוגים ודגים . הפעם ניסיתי צלילה בסגנון שונה. בחוף הדקל ישנה אטרקציה לפעילות תת ימית, באקווה סטאר. מדובר בצוללת אישית וצהובה, בדמות אופנוע.  הצוללת הזאת הומצאה ע"י שני מהנדסים רוסיים ששדרגו אופנועים קיימים בשוק בכמה רמות.  האופנוע מאפשר לצלול לעומק עד 6 מטרים לעצור בכל נקודה במרחב וגם להסתובב במקום.

הצוללת האישית שלכם באקווה סטאר תיקח אתכם למעמקי השוניות באילת, לחוויית עומק הלקוחה מסרטים. משך הפעילות מתחת למים אורך כחצי שעה והצלילה בצוללת אפשרית לילדים ובני נוער החל מגיל 15. לאקווה סטאר חמש צוללות מסוג זה, המיועדת לצוללן אחד. לחוויות צלילה, אין צורך בציוד צלילה מסורתי, וגם מישהו כמוני שלא יודע לשחות יכול ליהנות מחוויה.  הרעיון העיקרי, מאפשר לכם לנשום חופשי תחת חופה מעל ראשכם. הפטנט מנצל את חוקי הפיזיקה, תנסו להפוך כוס ולהוריד אותו בכוח מתחת למים ותקבלו את אותו האפקט. על מנת שתהיה זרימה של חמצן, הבלון בקדמת האופנוע מזרים אותו מתחת לחופה מה שמאפשר לכם לנשום חופשי. חשוב לציין שיש אמצעי זהירות מרביים, צמוד לכל אופנוע יורד צוללן מקצועי ואופנוע קשור בחוט למצוף שצף על פני הים. במידה ותרצו ירד איתכם צוללן נוסף שיצלם את החוויה. טיפ ממני, תיקחו איתכם מגבת.

אחד מהם זה אני

We came in Peace

מפגש חברים

סרטון תוכלו לראות את ההדגמה לפעילות.

ומשהו יותר קליל ונוח לכולם, כל ילד שמסכים לשים מסכה ושנורקל יכול ליהנות מעולם תת ימי מופלא המתחיל ממש חצי מטר מהחוף. אנחנו היינו פעמיים בחוף המגדלור. חוף חביב עם המון דגים. ניתן לשכור ציוד בסיסי כדי לעשות שנורקל בעלות סמלית ולשתות בירה קרה אחרי שחייה. התכוננו מראש והבאנו מצלמה ישנה ( מצלמת פילם ) שיש לנו וניתן לצלם איתה מתחת למים. התברר שקשה מאוד להשיג פילם למצלמה, אחרי חיפושים נרחבים קנינו מצלמה חד פעמית (כבר עם פילם). כאשר חזרנו הביתה גילינו עוד דבר מדהים, כל תעשיית סרטי צילום פשוט מתה. ברוב חנויות צילום אמרו לי שזה ייקח לפחות שבוע או יותר, לפתח סרט צילום.  בסוף מצאתי חנות שפשוט מדליקים את מכונת הפיתוח פעם בשבוע וכך הצלחתי לזרז את התהליך.

עכשיו אפשר להגיד שבתקופת חיינו קרה מהפך טכנולוגי ופרסומות צעקניות וגאות "פיתוח תוך חצי שעה" נמחקו מתודעתינו וחיינו.

התוצאה של מצלמה חד פעמית, אפשר להגיד כמעט אפקט של LOMO (למי שמבין)