התיקון

הצפצוף הקבוע וריח של ניקיון גרם לי להרגיש אי נוחות מרגע שנכנסתי לחדר, מזל שלפחות הבאתי אוזניות. דניאל לא דיבר כשנכנסתי ולא הגיב כשבירכתי לשלומו. את האמת, עד היום דיברתי רק עם נועה, אשתו. היא התקשרה לפני חודש ומיד התחלנו לעבוד על הסקיצות. בהתחלה היססתי, אבל היא שכנעה אותי די בקלות. העבודה הייתה יחסית קלה והייתי אמור לסיים הכל בסשן אחד. הדאגה היחידה של נועה הייתה שאולי לא אצליח למצוא כרטיסי טיסה ולהגיע בזמן.

ביקשתי לסדר לי תאורה וקפה, הייתי צריך להתאפס כי הבוקר ויתרתי על ארוחה במלון והחלטתי להגיע מוקדם ככל שניתן. בטיסה היו כמה אנשים שזיהו אותי וביקשו חתימה, ואולי בגלל הפרויקט הזה משהו גרם לי לחשוב אחרת והגבתי בחיוב. סיפרתי גם לאחד מהם על מטרת הנסיעה והוא חיבק אותי, זאת הייתה הרגשה מוזרה אבל נעימה.

שמתי אוזניות ואת הטראק הארוך שאני מחבב במיוחד. אחרי כמה דקות הרגשתי שזה לא מתאים והחלפתי לאוסף אחר שהתחלתי להאזין לו בתחילת הקריירה שלי. הופתעתי עד כמה העור שלו נעים למגע וכמה המחט נכנסת בקלות. התקדמתי מהר ותוך 3 שעות סיימתי יותר מחצי ממה שתכננתי. לא רציתי והאמת לא יכולתי לעשות הפסקה, הפנים המודאגות של נועה לא נתנו לי.

נועה הרשימה אותי כבר במהלך השיחה הראשונה וכשנפגשנו אתמול בלילה אחרי שנחתתי הערכה שלי אליה התחזקה. היא הייתה אשת שיחה מעולה ודיברנו ארוכות אל תוך הלילה. היה קשה להבחין במבט ראשון מה היא עוברת, אולי רק העיניים נראו עייפות יתר על המידה.

מישהו נגע בכתפי והורדתי את האוזניות, ראיתי את הפניו הקשוחות של הרופא שביקש להפסיק. הייתי כל כך שקוע בעבודה שלא שמתי לב למה מתרחש סביבי. שניה אחרי שעצרתי הבחנתי שהצפצוף השתנה, הוא כבר לא קבוע אלה רצוף שקרע את השקט בחדר.

נועה לחשה בקולה הרגוע משהו לאח שהיה בחדר ואז פנתה לרופא ואמרה שאני עובד עד שאסיים ואין אפשרות אחרת, הרופא היסס אבל לא התנגד. היא סימנה לי להמשיך, דיברנו שזה יכול לקראת במהלך העבודה. שמתי אוזניות בשעה האחרונה של הסשן ,ויחד עם התחושות המוזרות שאופפות אותי ,זה הרגיש לי כמו נצח.

הצטערתי שדניאל לא יראה את העבודה שלי גמורה אבל נועה אמרה שהוא בטוח ראה הכל וזאת הייתה המשאלה האחרונה שלו. התחבקנו, הרגשתי שאני מתפרק לרגע יחד איתה. ניגבנו דמעות, חייכנו, והמשכתי ישר לשדה. יכולתי לטייל בעיר היפה, אבל העדפתי לשבת ולהסתכל על מטוסים ואלפי אנשים שממשיכים בחייהם.