קטגוריה: וינטאג' ושיעורי בית

בשביל לא לבייש את המגדר, יצאתי מהמטבח ונגשתי לסדר את האמבטיה.

לאחר מספר שנים פס הסיליקון שמסביב לאמבטיה התחיל להשחיר והעלה עובש תרתי משמע. זה יכול לקרות ממספר סיבות: לפעמים זה קורה פשוט לאחר זמן מה, זה יכול לקרות אם השתמשו בסיליקון לא נכון , או אם לא ניקו את האזור מספיק טוב לפני האיטום ופטריית העובש התפתחה עם הזמן .

התהליך לא קשה במיוחד אך דורש הכנה מסוימת וחיפוש ב-Youtube , השאלה איך הסתדרנו בלעדיו ?

1.  קודם כל צריך להוריד את הסיליקון הישן, אפשר לעשות את זה עם שפכטל/מרית ( דרך אגב מקור המילה שפכטל מגרמנית) ולהיעזר בסכין יפנית, שימו לב ותעבדו בזהירות כדי לא לשרוט את האמבטיה. אחרי שסיימתם להוריד את רוב הסיליקון את השאריות ניתן להוריד עם ספוג ( לשטיפת כלים) שטבול באלכוהול או טינר, כדי להגיע לניקיון אופטימאלי ולא להשאיר שום זכר לפטרייה. אחרי שסיימתם תייבשו את האזור היטב עם נייר או פן.

כן, זה היה כבר קצת מפחיד

2. בשלב הבא צריך להדביק מסקנטייפ בשני צידי הפתח שבין האמבטיה וקיר. תדביקו היטב בקצה אחד ותנסו למתוח את הקצה השני בקו ישר.

3. עכשיו צריך למלא אמבטיה כדי לדמות עומס. במידה ולא תעשו את זה, אחרי שתסיימו להחליף את הסיליקון ותמלאו את האמבטיה, יש סיכוי שחלק מהסיליקון ייפול לתוך הפתח.

4. תכניסו את השפופרת של סיליקון לתוך האקדח ותחתכו בזהירות את הקצה בזווית של 45 מעלות. התחילו בשלב המילוי, שאותו יש צורך לעשות בזווית, בצורה אחידה ועדיף לא לעשות עצירות בדרך. אחרי שסיימתם תעברו עם אצבע רטובה על פס הסיליקון כדי להבטיח אטימה יסודית. לאחר מכן הורידו בזהירות את המסקנטייפ ותנו לסיליקון להתייבש 2-3. לאחר ייבוש ניתן לעבור עם סכין יפנית במקומות שנראים לכם לא אחידים.

לסיכום רשימת כלים לכל התהליך:

שפכטל, סכין יפנית, ספוג, טינר/אלכוהול, מסקנטייפ, סיליקון לאיטום אמבטיה, אקדח לסיליקון.

עכשיו זה נראה טוב

לפני שבועיים הוזמנתי לבקר בבלוג של גלי " תפור עלי", אמא לשלושה בנים שעוסקת המון ביצירה, תפירה, שיפוצים ועוד המון  דברים מעניינים. התחברתי מאוד לאחד הפוסטים והחלטתי שכדי מאוד לארח אותה או יותר נכון אותה ואת הבח״ל ( הסבר בהמשך).

תהנו…..

ברגע שנכנס השולחן האדום והמהמם אל חיינו ואל חדר העבודה שלנו,

היה ברור שבלתי אפשר לתת לכסאות המחשב להוריד מהמהממות שלו בצבע האפור-עכבר-משופשף-אני יודע שאני ישן ולא מתבייש בזה-שלהם.

לקח לי עוד כמה ימים, אבל שוטטתי לי באינטרנט ופתאום הבנתי שצריך "פשוט" לרפד אותם מחדש.

טפיחה קטנה על שכם הבעל – שמעתה ועד סוף הפוסט יכונה "בחור חסון לריפודים" או בראשי תיבות הבח״ל – רק כדי להודיע לו שאנחנו (הסתבר שכמעט רק הוא) מרפדים מחדש את הכסאות.

הבח״ל הסכים.

נסענו יחד לנחלת בנימין, כיתתנו רגלינו בכל הנחלה ולאחר שלא מצאנו שום דבר והיינו בדרך הביתה, צד את עינו גליל בד, קנבס שנראה כמו עיתון!

פשוט מקסים.

הבד מאוד חזק וגם דוחה כתמים כך שמכל בחינה מדובר בהתאמה מושלמת.

חשבנו לתומנו שזה פרוייקט קטנטן, שעה עבודה גג לשני הכסאות. אז זהו… שלא.

האמת שלקח בערך שעתיים של עבודה מאומצת לכל כסא, החל משלב הפירוק ועד שניתן היה לשבת עליו שוב. זה לא רע לפרוייקט מההתחלה עד הסוף – אבל אלה שעתיים מרוכזות כך שלדעתי זה לפחות נחשב כמו 4…

בפירוק גילינו (=רק הבח״ל) שהריפוד הישן מהודק בכ65 סיכות לכל חלק של המושב, בחישוב מהיר זה כ250 סיכות חלודות לפרק משני הכסאות ביחד.

לריפוד לקחנו (נחשו מי…???) ספוג בעובי 2 ס"מ והדבקנו את שתי השכבות אחת לשניה, ע"י ספריי דבק, לשכבה כפולה של 4 ס"מ.

לא חייבים להשתמש בספריי הדבק אבל זה עוזר.

מעל הספוג ציפינו בשכבת אקרילן שהודקה בנפרד אל בסיס העץ. אותה ריססתי במבשם בדים ורק אחרי שכל החדר הריח כמו מכבסה נעימה, ציפינו בבד.

את החיבור ביצענו (=רק הבח״ל, הכינוי מתחיל להתיישב עליו טוב, לא?) עם אקדח סיכות, התפקיד שלי בשלבים האלה היה למתוח את הבד כמה שניתן, להרחיק את האצבעות שלי ולעצום עיניים חזק מפחד – זה לא היה חלק מהגדרת תפקיד המקורית, זה היה תוספת שלי לאור הרעש המפחיד של אקדח הסיכות.

אני באמת מחשיבה את עצמי כבחורה שמתיידדת עם מכשירים רועשים כגון מלטשת או מברגה וכו`, אבל האקדח והרעש שלו לא עשו לי טוב.

אחרי ההידוק גזרתי את העודפים כמה שיותר צמוד לסיכות אבל לא צמוד מדי כדי לא לעודד את הבד להיקרע ברגע שיישבו עליו.

אבל בכוחות משותפים הצלחנו, ותראו איזה יופי הם יצאו.

עכשיו הם "מתכתבים" עם השולחן או משהו כזה, בקיצור הם מעולים ביחד!

בעלי היקר, תודה רבה שאתה נכנס איתי לכל ההרפתקאות העיצוביות/יצירתיות שלי, ובכלל תודה!

בחודש האחרון הייתה פעילות ענפה בביתנו – שהתחלקה לשניים – מעבר חדרים וחופש הגדול. להלן סיכום של המעבר.

סה"כ החלפנו חדרים – הורים עם ילדים  (הם קיבלו יותר גדול ), אבל כמה עבודה מסביב, להעביר מיטות, ארונות, בגדים , צעצועים, להפר סדר של כל אלו ולמצוא מקום חדש לכולם, מיני מעבר דירה של ממש.

מגירת ההפתעות

אחסון, היא אחד הבעיות העיקריות בחדר ילדים ואם נמצא פתרון יעיל זו הצלחה מסחררת. לפני כחודש, מחלון ביתנו נצפו מספר פריטים זרוקים ללא שימוש בפינת המזבלה הסמוכה. לאחר גיחות מודיעיניות הכוללות מדידות מדויקות, הוחלט לנצל את אחת המגירות הזרוקות לצורך אחסון צעצועים.

המגירה, גדולה וישנה – לפחות משנות ה- 80, הייתה במצב יחסית טוב. הפורמייקה ירדה בקלות עקב גילה המופלג או בזכות השמש. לאחר שיוף קל וניקיון יסודי עם חומרי ניקוי, כדי למנוע כניסה של אורחים לא רצויים לביתנו, המגירה נצבעה בשתי שכבות צבע לבן. השתמשנו בצבע שמן על בסיס מים, מומלץ לחדרי ילדים.

המגירה התאימה בול לגודל המיטה,  והיא בעלת יתרון הנוסף, יש לה גלגלים.

דלת הקסמים

בחדר ילדים החדש יש ארון בערך בגילי, אבל עדיין במצב מצוין, פעם היו בונים דברים ברמה גבוהה ( כנראה, כי אני בגילו). פורמייקה של שנות ה -70 דהה עם השנים והוחלט להדביק עליה מדבקות טפט, ולשים ידיות חדשות כדי לשפר את המראה.

אחרי מאמצים עילאיים להדביק טפט בלי בועות, ארון עדיין נראה קצת משעמם ולאחר סיור מוחות, מצאנו דרך לשדרג אותו. בעזרת חבר ( תודה לגיא ) הזמנו במפעל מתכת, לוח פח מגולוון אשר בכמה סנטימטרים קטן יותר מהדלת, כדי למנוע מצב שמתכת תבלוט או תפריע לפתיחה או סגירה של הדלתות. את הלוח קיבלנו עם ארבע חורים לתליה, מה שלא החכמתי לבקש בעצמי.

בשלב ראשון רצינו לצבוע , אבל בסופו של דבר הוחלט להשתמש בשאריות של הטפטים. וכך יצא שלוח למגנטים הוא בדיוק באותו צבע של הדלת ולכן כמעט אינו נראה, מכאן השם – דלת הקסמים.

והמטרה של זה ? עכשיו אפשר לשים ציורים ועבודות עם מגנטים, ליצור גלריה, וכך הארון גם יהיה פחות משעמם.

במהלך הפרויקט הקודם שהיה מאוד מעניין הייתה לי אתנחתא קצרה לצורך שיפוץ שני שרפרפים. את השרפרף הראשון מצאה בת זוגתי בשכונה שלנו. מייד התאהבנו בצורה שלו.

כך הוא היה נראה לפני השיפוץ.

בשלב ראשון הורדתי את הריפוד ואת הספוג הישן. באחד הפוסטים שאלו אותי באיזה כלים אני משתמש בשלב הזה. התשובה מאוד פשוטה.. … במה שיש. לרוב אני משתמש במברג שטוח והכי דק, זה יכול להיות גם מברג " טסטר" לצורך הוצאת סיכות. ברגע שהצלחתם לשחרר כמה סיכות תתפסו את קצה הבד עם פלייר ואם הבד עדיין חזק ע"י סיבוב או משיכה בחוזקה,  תצליחו למשוך אותו יחד עם שאר הסיכות. בשלב הבא שייפתי את השרפרף בעזרת מלטשת החשמלית של Skil , בהתחלה עם נייר גס כדי להוריד את הלכה ואת הלכלוך ולאחר מכן עם נייר עדין יותר על מנת להחליק את העץ. אחרי ליטוש משכתי אותה בלכה שקופה פוליאוריתנית דו-רכיבית ( דור 120 מבריק חלק א וחלק ב) בדיוק כמו שצבעתי את הכיסא בפרויקט אחר.

שרפרף במהלך הצביעה

 שלב הבא הוא, ההכנה של הספוג. ישנם מספר שיטות ליצור מושב מעוגל. אפשר להדביק שכבה דקה של ספוג ולעגל את הפינות ע"י שכבה של אקרילן לדוגמה, או להדביק את הקצוות של הספוג (חלק עליון ותחתון ) וכך ליצור קצוות דקים ולא מרובעים. לפי המלצה של בת זוגתי הלכתי על שיטה יותר מעניינת. את השכבה הראשונה של הספוג גזרתי לפי מידה של המושב והדבקתי מעל. לפני שגזרתי את השכבה השנייה,  הוספתי עוד כמה סנטימטרים לשטח הספוג מכל צד. החלק " המיותר " משכתי והדקתי בחלק התחתון של השרפרף וכך נוצרו קצוות מעוגלות. כמובן שניתן לגזור את שתי השכבות בצורה כזאת, אבל יהיה פחות נוח להדק את הספוג כשהוא עבה יותר. עובי כל שכבה 2 ס"מ.

שתי שכבות של ספוג

בשלב הבא עטפתי את הספוג בבד והידקתי בחלק התחתון של השרפרף. השתמשתי בשאריות של הבד שקנינו באיקאה עבור כורסא בפרויקט אחר. מכיוון שלא ניתן להדק את הבד בחלק התחתון מכל צידי השרפרף, חלק מהסיכות הידקתי בחלק העליון . כדי לפתור את העניין קנינו סרט מיוחד שמטרתו להסתיר אותם . את הסרט הדבקתי עם דבק מעולה שמתאים גם להדבקת הבדים, " סופר 7".

 סרט להסתרת הסיכות.

בשלב הבא שממש לא מחייב אבל משלים את העבודה בצורה מקצועית יותר הדבקתי לבד סינטטי בחלק התחתון. גוזרים את הלבד או בד כלשהו לפי המידות של חלק התחתון בלי להתחשב ברגליים. בוחרים פינה, מדביקים ומתקדמים לאט לאט כשכל פעם גוזרים את הלבד לפי צורה של הרגל.

החלק התחתון של השרפרף

לאחר כל השלבים

עם אח בכור

השרפרף השני נמצא אצלנו כבר מספר שנים. בעצם זה הפרויקט הראשון שלנו בשיפוץ הרהיטים. אחרי שנכנסו לחיינו או יותר נכון לדירתנו מספר רהיטים חדשים בסגנון אחר, הבנו שהסגנון הויקטוריאני לא מתאים לאווירה. כאן נולד הרעיון למכור אותו, כמובן שלא יכולנו לשחרר את השרפרף לפני שדרוג בעזרת טכניקות שלמדנו במהלך הפרויקטים האחרונים.

כך הוא היה נראה לפני השיפוץ.

בשלב הראשון הורודתי את הבד ואת הספוג.

בשלב השני הדבקתי והידקתי את הספוג החדש, באותה השיטה כמו שעשיתי את השרפרף הקודם על מנת לגרום לו להיראות מעוגל יותר ולא מרובע כמו שהיה מקודם.

בשלב הבא עטפתי את השרפרף בבד שקנינו בחנות הכי מגניבה בנחלת בנימין, "דנדו". את החנות מנהלים זוג מקסים שמייבא בדים יפיפיים.

מכיוון שלא יכולתי להדק את הבד בחלק התחתון, השתמשתי שוב בסרט על מנת להסתיר את הסיכות.

כדי ליצור משטח אחיד בחלק התחתון גם הדבקתי לבד סינטטי.

בשלב האחרון כדי לגרום לשרפרף שלנו להיראות מגניב וטרנדי יותר, בת זוגתי שייפה אותו קלות כדי לחשוף את הצבע הקודם. בשיטה הזאת עושים הרבה רהיטים כדי לתת מראה של פרנץ' קאנטרי או בשפה מקצועית המראה של "שאבי שיק".

התוצאה הסופית

דרך אגב השרפרף עדיין למכירה….

צילום: אלכס אימס עריכה: מרינה אימס ורפי רג'ואן

מאז שעברנו לדירתנו, ניסינו למצוא איך לעצב את אחת הפינות בסלון. עם הזמן הפינה הפכה לפינת היצירה/ג'אנק שבמרכזה עמד שולחן מתקפל עם שני כנפיים או שולחן ספר כמו שהורים שלי נהגו לכנותו. השולחן עלה איתנו ארצה ושימש נאמנה את משפחתי בכל חג כמה עשרות שנים. אחרי שהוא מאס על הורי, הוא נדד אלינו והתנחל בפינה לעוד שנתיים. לצערי הוא תפס הרבה מקום ואחרי התלבטויות, החלטנו שהגיע זמן להיפרד. מה שמשמח אותי שהוא לא ננטש, בדרך למטה אחד השכנים הציע להפתעתי לאמץ אותו, לפחות לתקופת ניסיון .

הפינה לפני המהפך.

 בשלב ראשון רצינו למצוא מדפים מגניבים כדי להעביר לשם חלק מספרים ומאוסף הצעצועים שלנו. חיפשנו המון באינטרנט וראינו מספר רעיונות מעניינים. פניתי גם לנגריא שעושים דברים מדהימים, אבל עם התרחבות המשפחה בחלוקת תקציב יש עדיפויות אחרות והחלטנו לבנות מדפים מדברים שיש לנו בבית. השתמשנו במספר מגירות שכבר שימשו לתצוגת צעצועים.

את המגירה הזאת מצאנו והסבנו אותה מייד לתצוגת הצעצועים.

את תיבת תה הזאת קנינו לפני כמה שנים באחת הרשתות לעיצוב הבית. הורדנו מכסה וכך הסבנו גם אותה  לתצוגת צעצועים. בנוסף השתמשנו בארגזי יין ש"הותרמו" מחנות ושימשו בעיקר לאיסוף כלי העבודה שלי. את הארגזים תוכלו לראות בתמונה הראשונה.

את מגירות היין תליתי ע"י משולשי תלייה עשויים פח.מבריגים את המשולשים בחלק האחורי של המגירה שנצמד לקיר. קודחים חור במגירה דרך חור של המשולש על מנת שנוכל לתלות אותם על קיר עם בורג. בדרך כלל המשולשים באים עם שני חורים בהתאם לגודל של בורג שאתם תשתמשו. השתמשתי בחורים הקטנים כי לא תליתי את הקונסטרוקציה עם ברגי ג'מבו שמתאימים למשקלים גדולים יותר. בנוסף הברגתי את הארגזים אחד לשני על מנת לייצב ולתת חוזק למערכת.

אחרי שאספנו את כל הארגזים ומגירות החלטנו שחסרה לנו עוד קופסה לאוסף הקוקשי . את המגירה הזאת (מארון תרופות) קנינו בשוק הפשפשים בגלריית וינטג'  במחיר ממש מפתיע יחד עם ידית נוספת מתנה.

את המגירות הקטנות הצמדתי לארגזי היין ע"י מספר ברגים וללא משולשי תלייה, שוב בגלל משקלם הנמוך. כל הארגזים סודרו כך שיהיה משחק גבהים בינם, וכך נוצרה קומפוזיציה יותר מעניינת.

המדפים החדשים

את הידית הנוספת שקיבלנו עם מגירת התרופות, חיברנו למגירה אחרת כדי ליצור המשכיות.

המשך בקרוב……

לפני מספר חודשים התחלנו בפרויקט הכיסאות שלנו. לאחר שסיימנו את הכיסא הראשון, הכיסא השני לא איחר לבוא. הפרויקט היה טיפה יותר מורכב בעיקר בגלל מבנה שלא היה ממש קל לשייף.

לפני תחילת העבודה

לאחר שיוף ראשוני

בשלב הראשון וקצר מאוד שייפתי את הכיסא עם הדיסק החשמלי. המבנה שלו היה מורכב מדי ולא מתאים לכלי הזה. נאלצתי לעשות הפסקה והתחלתי לחפש פתרון באינטרנט. אחרי חיפוש נרחב מצאתי בלוג שבו היה תיאור של מלטשת חשמלית של SKIL עם יכולת להגיע לכל פינה. למזלי הצלחתי למצוא את הכלי בארץ ורכשתי אותו. כמובן שהרבה יותר נוח וקל לעבוד איתו, אבל מצד שני הוא מאוד עדין וניירות לטש נגמרות בקצב מהיר מדי. לסיכום הבטחתי לעצמי שפעם הבא אנסה להשתמש במסיר לכה ורק לאחר מכן אמשיך עם הנייר שיוף.

מלטשת רב שימושית של SKIL

לאחר סיום תהליך השיוף

בשלב הבא התחלתי לטפל במושב של הכיסא.

שיעור לארכיאולוג מתחיל.

זה מה שקורה שמחליטים לרפד מחדש ומתעצלים להוריד את הריפוד הישן. המושב מקבל נפח בעיקר בגלל הבד הישן, צובר ריח ויהיה ממש לא נוח. כפי שאתם רואים אני גיליתי 3 שכבות של בד עם שכבות ממש דקות של ספוג בינהם.

שלב הראשון של ריפוד המושב (תעקבו אחר התמונות עם כיוון השעון).

על מנת לתת טיפה יותר נפח וקפיציות למושב הקעור השתמשתי בשאריות של אקרילן והנחתי שתי שכבות. מעל הנחתי שתי שכבות של ספוג. למה שתי שכבות אתם שואלים, מכיוון שלרפד שביקרתי לא היה ספוג בעובי שרציתי והוא הציע לי לקנות שתי שכבות של ספוג דק יותר בעלות של 20 ₪. אם אתם גוזרים לבד, שימו לב ותגזרו טיפה יותר מהגודל של המושב, על מנת שתוכלו להדק בצורה נכונה את הספוג מהצד השני.

שלב השני של ריפוד המושב (תעקבו אחר התמונות עם כיוון השעון).

אחרי שהידקתי את הספוג, הכנתי את הבד לשלב הבא של העבודה. כמו בפרויקט הקודם, השתמשתי בפליזלין כדי להקשיח את הבד. אחרי שהבד מוכן, מה שנשאר זה לעטוף את הספוג ולהדק את הבד בחלק התחתון. כאן תוכלו לראות דוגמה איך לעשות את התהליך ובעיקר איך לקפל נכון את הבד בפינות. כעיקרון כאן אפשר לעצור כי כנראה אף אחד לא יציץ לכם מתחת לכיסא :). אני אוהב לסיים ע"י בד כיסוי  בצבע אחיד שיכסה את כל התהליך "העקום" שקרה לפני. מצאתי שאריות של בד שחור והשתדלתי להדק אותו במרווחים שווים כדי שזה יראה מקצועי. לא חייבים לגזור ממש ישר, לפני שמהדקים מקפלים כל צד של הבד המכסה בצורה ישרה פנימה ומהדקים על הקפל.

תהליך הצביעה היה דומה לצביעה של הכיסא הקודם. השתמשתי בלכה שקופה פוליאוריתנית דו-רכיבית ( דור 120 מבריק חלק א וחלק ב ). הפעם הוספתי טיפה של מדלל על מנת שהתערובת תהיה פחות סמיכה ויהיה יותר קל לעבוד איתה.

התוצאה הסופית

אחים ל-בד , תמונה משפחתית.

להתראות עד הכיסא הבא……

צילום: אלכס אימס

עריכה: אלכס אימס ורפי רג'ואן  (תודה על הצלת תמונה חסרת סיכוי)